<h1>ארחות חיים הלכ' תפילה סימנים ס"ב—ס"ג</h1>
<h2>דף לב:</h2>
העומד בתפלה לא יפסיק תפלתו אלא מפני סכנת נפשות כגון שמתירא ממלך עכו"ם או אנס השואל בשלומו אם לא ישיבנו. ראה ליסטים או נחשים או עקרבים כנגדו במקום שהם ממיתים פוסק ועולה ואם לא יכול יפסוק ויברח מהם דהכי מסקנ' דמפני עקרב פוסק כך כתב הר"י ז"ל: וכתב הר' יהודה דאינו חוזר כשפסק רק לתחלת הברכה שפסק בה אם לא בג' ראשונו' ובג' אחרונו' כי באלה ודאי חוזר לתחלת התפלה. וכתב הרשב"א ז"ל ירוש' תני היה עומד ומתפלל באיסטריא ובבלטיא הרי זה מעביר מפני החמור והקרון ובלבד שלא יפסיק את תפלתו והיכא שפסק מפני העקרב או מפני מלך ממלכי העכו"ם אם שהה כדי לגמור את כלה נראה לפי מה שפסק גאון והריא"ף ז"ל שהוא חוזר לראש אבל לפי מה שפסק הראב"ד ז"ל דבתפלה נמי אינו חוזר לראש אלא בגברא דחויה כההיא דמים שותתין על ברכיו דמי שמתו הכא נמי כיון דלאו גברא דחויא הוא אינו חוזר אלא למקום שפסק ואפי' באמצע ברכה דק"ש כנ"ל ותמיהני על התוס' שכתבו שחוזר לראש הברכה עכ"ל. וכן נמי דעת הר' שמשון ז"ל דאינו חוזר לראש אלא בגברא דחויא אבל גברא חזיא חוזר למקום שפסק.
